תַּמָּן תַּנִּינָן כָּל שֶׁהוּא לִפְנִים מִן הַחוֹמָה הֲרֵי הִיא כְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה חוּץ מִן הַשָּׂדוֹת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף הַשָּׂדוֹת. מַה טַעֲמָה דְּרַבָּנִין וְקָם בַּיִת אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת מְנַיִין לְרַבּוֹת בָּתֵּי בַּדִּין וּבוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֶרְחַצִּיּוֹת וְשׁוֹבְכוֹת וּמִגְדָּלוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר בָּעִיר. יָכוֹל אַף הַשָּׂדוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיִת. מַה בַּיִת שֶׁהוּא מְיוּחָד שֶׁהוּא בֵּית דִּירָה. יָֽצְאוּ שָׂדוֹת שֶׁאֵינָן בֵּית דִּירָה. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי מֵאִיר וְקָם הַבַּיִת אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת מְנַיִין לְרַבּוֹת בָּתֵּי בַּדִּין וּבוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֶרְחַצִּיּוֹת וְשׁוֹבְכוֹת וּמִגְדָּלוֹת וְהַשָּׂדוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר בָּעִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וקם הבית כתיב אין לי אלא בית מנין לרבות וכו' תלמוד לומר אשר בעיר. והכי דריש לה בתורת כהנים פרשת בהר ולר''מ אשר בעיר לרבות אף השדות שבפנים:
כל שהוא לפנים מן החומה. כגון בתי הבדים וכו' כדחשיב לקמן הרי הוא כבתי ערי חומה שאם לא נגאלו תוך י''ב חודש נחלטו:
תמן תנינן. בפ''ט דערכין ועל דאיירי במתני' בבתי ערי חומה מייתי לה הכא:
רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא הָֽיְתָה נִיטֶּלֶת בְּדוקני. דֵּלֹמָא רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרִבִּי לֵוִי הֲווֹן יָֽתְבִין וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מְקַנְתֵּר לְאִילֵּין דַּאֲגַדְּתָא וְצָוַוח לְהוֹן סִפְרֵי קוֹסְמֵי. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא לָמָּה אַתְּ מְקַנְתֵּר לוֹן שְׁאַל וְאִינּוּן מֵגִיבִין לָךְ. אֲמַר לֵיהּ מַהוּ הָדֵין דִּכְתִיב כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שֶׁאֵרִית חֵמוֹת תַּחְגּוֹר. אָמַר לוֹ חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ בְּעוֹלָם הַזֶּה. שֶׁאֵרִית חֵמוֹת תַּחְגּוֹר לְעוֹלָם הַבָּא. אֲמַר לֵיהּ אוֹ נֵימַר חֲמַת אָדָם תּוֹדֶֶךָּ בְּעוֹלָם 18a הַבָּא. שֶׁאֵרִית חֵמוֹת תַּחְגּוֹר בָּעוֹלָם הַזֶּה. אָמַר רִבִּי לֵוִי כְּשֶׁתִּתְעוֹרֵר חֲמָֽתְךָ עַל הָֽרְשָׁעִים צִדִּיקִים רוֹאִין מַה אַתְּ עוֹשֶׂה לָהֶן וְהֵן מוֹדִין לְשִׁמְךָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא הִיא הָֽפְכָה וְהִיא מְהַפְּכָה לֹא שְׁמָעִינָן מִינָהּ כְּלוּם. יִרְמְיָה בְנִי אֵזֶל לְצוֹר צוֹר דּקניתָךְ דְּהִיא טָבָא מִן כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר לוי. כך הוא פי' הכתוב כשתעורר חמתך על הרשעים וכו' ורישא דקרא על הרשעים קאי ותודך על הצדיקים הוא אומר שע''י כך הצדיקים הן מודים לשמך ולפי פי' זה שארית חמות תחגור נוכל לפרש או על העוה''ב כדר' בא או על העה''ז שהוא נפרע מהן בתחילה מעט מעט:
אמר ר' ועירא היא הפכה והיא מהפכה. תהפוך בהכתוב כמו שתרצה ואע''פ כן לא שמעינן מינה כלום לפירוש האמיתי אלא ירמיה בני כלך לך מדרש אגדה ואזיל וצור צור דוקניתך ומלשון צור תעודה הוא כלומר תסיים דבריך והחזק עצמך בשאלה זו ששאלת היתה ניטלת בדוקני מהו שזה הוא דבר הלכה ובו נעסוק והוא טבא מדבר אגדה שהוא מן כלום:
ר' ירמיה בעי קומי ר' זעירא היתה ניטלת בדוקני. כמו בדי קני כלומר שהיו שני תאנים בעוקץ אחד וניטלות השתים כאחת מהו אם זה נקרא כצירוף הואיל ושתים הן או דילמא מכיון דבעוקץ אחד הן וניטלות בבת אחת לאו כצירוף דמיא ואוכל ופטור:
דלמא. מעשה בר' זעירא וכו' ואותו מעשה היה בשעה שבא ר' ירמיה ושאל אותה הבעי' מר' זעירא כדא''ל לקמן:
והוה ר' זעירא מקנתר לאילין. שדורשין באגדה והיה קורא להן סיפרי קיסמין משום שאינם מכוונים להאמת בפירוש הפסוקים וא''ל ר' בא למה את מקנתר לון שאל מהם איזה פירוש על מקרא אחד ותראה שהן משיבין לך וא''ל מהו הדין פירושא דכתוב הזה כי חמת אדם תודך וגו' מה זה הכפל ומהו החימה ומהו השארית:
א''ל כי חמת אדם תודך בעולם הזה. מה שהקב''ה מביא חמה על האדם לענשו בעולם הזה על עונותיו גורם הוא שמודה ומצדיק עליו את הדין ואין בעל הרחמים נפרע ממנו את הכל בעולם הזה אלא ושארית חמות תחגור לעוה''ב תעכב אותן מליפרע ממנו עד לעולם הבא. תחגור מלשון תחגור את הצפורן וא''ל ר' זעירא מנין הוא לך לפרש כך דאדרבה או דנימר איפכא כי חמת אדם תודך בעולם הבא שעיקר החימה והעונש ממתין להפרע ממנו בעוה''ב וע''י כן גורס ששם מודים לו וכדדרשו חז''ל בפ''ב דעירובין עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה שהרשעים בגיהנם מברכים ומודים ומצדיקים עליהם את הדין ואומרים יפה דנת יפה חייבת וכו' ושארית חמות תחגור הוא בעוה''ז שאינו נפרע ממנו אלא מעט מעט בעולם הזה ולפי פירוש זה תחגור מלשון זירוז הוא כדכתיב חגור חרבך וגו':
אֲשֶׁר לוֹ חוֹמָה פְּרָט לְבַיִת הַבָּנוּי לְחוֹמָה דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כּוֹתְלָהּ הַחִיצוֹן הוּא הַחוֹמָה. רִבִּי יְהוּדָה דָּרַשׁ אֲשֶׁר לוֹ חוֹמָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן דָּרַשׁ אֲשֶׁר לֹא חוֹמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רש''א כותל החיצון. שלו הוא חומתו ונידון כבתי ערי חומה ומפרש במאי פליגי דכתיב לא חומה באל''ף וקרינן לו חומה ר' יהודה דורש המקרא לו חומה דוקא ור''ש דורש הכתיב לא חומה כלומר למעוטי את שאין לו חומה כלל אבל זה כותל החיצון הוא חומתו:
אשר לו חומה פרט להבית הבנוי בחומה. דאין לו חומה מוקף:
אָמַר רִבִּי חִינְנָא וְהוּא שֶׁעָלָה דֶרֶךְ הַנּוֹף אֲבָל אִם עָלָה דֶרֶךְ הָעִיקָּר כְּבַר קְלָטוֹ הַעִיקָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר חיננא והוא שעלה דרך הנוף. הא דתנינן במתני' ובערי המקלט הכל הולך אחר הנוף מפרש לה דה''ק שאף על פי שהאילן עומד בתוך התחום ונופו הוא נוטה חוץ לתחום והרוצח הוא על הנוף אינו נקלט ולא מהני מה שהאילן עצמו הוא בתוך התחום דלא שדינן נופו בתר עיקרו ועלה קאמר דוקא כשעלה דרך הנוף ולא היה בתחילה במקום העיקר אבל אם עלה דרך העיקר והלך לו להנוף כבר קלטו העיקר בתחילה ואע''פ שעכשיו הוא על הנוף שהוא בחוץ נקלט מכבר:
מַתְנִיתָא דְּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִין הַכֹּל כְּלִפְנִים. תַּנֵּי הֶחֱזִיר אֶת הַנּוֹף מִבִּפְנִים כּוּלּוֹ כְּלִפְנִים. וְאִית בָּהֶן תַּנַּייָא קַדְמִיָּא כְּבֵית שַׁמַּאי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך המעביר תאנים
תני. בתוספתא דמעשר שני פ''ב והכי תנינן לה שם אילן שעומד בפנים ונופו נוטה לחוץ יש למעשר שני שלו פדיון החזיר נופו לפנים אין למע''ש שלו פדיון ובסיפא גריס התם פלוגתא דב''ש וב''ה בבתי בדים והיינו דקאמר עלה ואית בהן תנייא קדמייא כבית שמאי כלומר יש צד אחד בזה הת''ק שסובר כב''ש דאע''ג דהרישא לאו כב''ש הוא דסברי לעולם הכל כלפנים לחומרא מ''מ הסיפא בהחזיר את הנוף בפנים כולו כלפנים ואין פודין מעשר שני שם אע''פ שתחלת נטייתו לחוץ אזלינן לחומרא וזהו כסברת בית שמאי:
מתניתא. דקתני ובירושלים הכל הולך אחר הנוף ומפרש לה דבאילן העומד בחוץ לתומת ירושלים ונופו נוטה לפנים דהכל הולך אחר הנוף ואין פודין מעשר שני אפי' הוא תחת האילן מבחוץ ואתייא כב''ש דלקמן בפ''ג דמעשר שני בתי הבדים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ או שפתחיהן לחוץ וחללן לפנים ב''ש אומרים הכל כלפנים ואין פודין שם מעשר שני וה''נ במתני' דאלו כב''ה הא אמרי שם מכנגד החומה ולפנים כלפנים ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ ובמתני' דתני הכל הולך אחר הנוף הנוטה לפנים לא אתייא כוותייהו:
כָּבַשׁ וְשָׁלַק שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַבְּעָלִים תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוּן הַמְמָרֵחַ כְּרִיּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר נִטְבַּל וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לֹא נִטְבַּל. אָמַר רִבִּי יוּדָן תַּמָּן אֵיפְשַׁר לוֹ [שֶׁלֹּא לְמָרֵחַ בְּרַם הָכָא אֶפְשַׁר לוֹ] שֶׁלֹּא לִכְבּוֹשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יודן. דלא דמי דתמן כלומר בכבש ושלק אפשר הוא שזה לא יכבוש ולא ישלוק אותן ולא מהני בלא דעת חבירו אבל הממרח כרי לא צריך דעת חבירו דמסתמא ניחא ליה בכך:
הַכּוֹבֵשׁ עַד שֶׁיִּכְבּוֹשׁ כָּל צָרְכּוֹ הַשּׁוֹלֵק עַד שֶׁיִּשְׁלוֹק כָּל צָרְכּוֹ. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא הַמְהַבְהֵב שִׁיבֳּלִין בָּאוֹר נִטְבְּלוּ. בְּלֹא כָךְ אֵינָן מְחוּסָּרִין מְלָאכָה עַל יְדֵי הָאוֹר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהוּא גְמַר מְלַאכְתּוֹ. וְיֵידָא אָֽמְרָה דָא הַמְקַטֵּף שִׁיבֳּלִין לְעִיסָתוֹ לְאוֹכְלִין מְלִילוֹת נִיטְבְּלוּ לַעֲשׂוֹתָן עִיסָּה לֹא נִטְבְּלוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויידא אמרה. ומאיזה הוא שנוכל לפשוט הבעיא דא דתני בתוספתא שם המקטף שיבלין והכניסן לאוכלן מלילות נטבלו כצ''ל ולעשותן עיסה לא נטבלו אלמא דבהכנסה למלילות כבר נקבעו למעשר וה''ה בכובש ושולק דא''צ כל צרכן אלא מכיון שדעתו לאכלן כך מיד הן נקבעין למעשר. כבש ושלק. פירות חבירו שלא מדעתו תפלוגתא דר' יוחנן ורשב''ל דפליגי בפ' דלקמן בממרח כריו של חבירו שלא מדעתו ולר' יוחנן נטבל וה''ה בכבש ושלק:
שנייא היא שהוא גמר מלאכתו. דניכר הוא שאינו רוצה יותר כי אם בהבהוב כל שהוא וזהו גמר מלאכתו אבל בכובש ושולק אימא לך עד שיכבוש וישלוק כל צרכן:
נשמעינה מן הדא דתני. בתוספתא ריש פ''ג המהבהב שבולין באור נטבלו למעשר וכי בלא כך אינן מחוסרין מלאכה ע''י האור כלומר הרי בהבהוב כל שהוא אכתי מחוסרין מלאכה ע''י האור כל צרכן הן ואפ''ה נטבלו וה''ה בכובש ושולק דלא בעינן כל צרכן:
הכובש וכו'. בעיא היא הכובש והשולק שאמרו שהן קובעין אם עד שיכבוש וישלוק כל צרכן דוקא או לא:
הלכה: אוֹר טוֹבֵל מִקַּח טוֹבֵל מֶלַח טוֹבֶלֶת תְּרוּמָה טוֹבֶלֶת. שַׁבָּת טוֹבֶלֶת. חֲצַר בֵּית שְׁמִירָה טוֹבֶלֶת. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִקַּח בְּשַׁבָּת אֵינָהּ תּוֹרָה. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הַמְחוּוָר שֶׁבְּכוּלָּן זוֹ חֲצַר בֵּית שְׁמִירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
המחוור שבכולן וכו'. ר''ל קסבר חצר בית שמירה קובעת מן התורה כבית כדאמר בהדיא לקמן:
דאמר ר' יוחנן. כלומר כולן שוין הן דאין טובלין אלא מדבריהם כדאמר ר' יוחנן בפרק דלעיל בהלכה א' דמקח וחצר ושבת אין קובעין מן התורה וה''ה לאינך:
גמ' אור טובל וכו'. הרי הן ששה דברים שטובלין למעשר:
משנה: הַכּוֹבֵשׁ הַשּׁוֹלֵק הַמּוֹלֵחַ בַּשָּׂדֶה חַייָב. הַמְכַמֵּר בָּאֲדָמָה פָּטוּר. הַמְטַבֵּל בַּשָּׂדֶה פָּטוּר. 18b הַפּוֹצֵעַ זֵיתִים שֶׁיֵּצֵא מֵהֶן הַשְּׂרָף פָּטוּר. הַטּוֹחֵט זֵיתִים עַל בְּשָׂרוֹ פָטוּר וְאִם סָחַט וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ חַייָב. הַמְקַפֶּה לְתַבְשִׁיל פָּטוּר וְלִקְדֵירָה חַייָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְבוֹר קָטָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולקדירה. אם קפה את היין ונתנו לתוך התבשיל שבקדירה אע''פ שהיא צוננת חייב מפני שהוא כבור קטן:
המקפה לתבשיל. שמקפה את היין ונותנו לתוך התבשיל ואע''ג דתנן בפ''ק היין משיקפה נגמר מלאכתו למעשר זה שמקפה לתוך התבשיל שבקערה דבר מועט ועראי הוא פטור ודוקא לתוך תבשיל צונן אבל אם הוא רותח נקבע למעשר מחמת הבישול שמתבשל היין בתוכו:
הסוחט זיתים על בשרו. לסוך את גופו פטור ואם סחט ונתן לתוך ידו חייב שזהו כנותן לתוך בור קטן שיורד השמן לתוכו:
הפוצע זיתים. כדי שיצא מהן שרף המרירות פטור:
המטבל בשדה. שלא מלחן כדרך שמולחין הזיתים וכיוצא בהן אלא שמטבל אחת אחת במלח ואוכל פטור דאין זה קביעות:
המכמר באדמה. ובנסחת המשניות המכמן והיינו הך שמטמין את הפירות באדמה כדי שיתבשלו פטור דאין זה קביעות למעשר והמכמר מלשון כומר של ענבים על שם שגרגרי הענבים טמונים זה תחת זה:
מתני' הכובש השולק המולח בשדה. הכובש ירקות או זיתים במי מלח או ששלקן או שמלח אותן בעצמן וזהו ככובש קובעין הן למעשרות ואפי' בשדה אם הוא דבר שנגמר מלאכתו ובגמרא חשיב ששה דברים שהן טובלין למעשרות תרתי דמתני' דהכובש והמולח חדא הוא דהמלת טובל והשולק זהו בישול באור שהוא טובל ועוד ארבעה שהן טובלין המקת והתרומה ושבת וחצר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source